אחד באפריל בימי טרום יוטיוב ופייסבוק

פעם, כשהאינטרנט היה בחיתוליו, ולמשפחה ממוצעת בקושי היה מחשב אחד בבית עם דוס עליו, המתיחות של אחד באפריל היו הרבה יותר משינוי סטטוס בפייסבוק או העלאת סרטון מצחיק ליוטיוב.

31.3, יום שישי של שנת 1994 או 1995. ההורים לקחו אותי ואת ג׳ני שישנה אצלי לסיבוב ביפו. בזמן שאנחנו יושבים לאכול, עלה לנו רעיון למתיחה לאחד באפריל שהתקיים למחרת.

מלאי התלהבות וחדורי מוטיבציה, חזרנו הביתה וישר דיברנו עם אחי תום לשאול אם הוא בעניין. לא רק שהוא היה בעניין, הוא הצליח לגייס גם את חבר שלו דוד לסיפור.

וכך אחרי תכניות והכנות למתיחה הספונטנית, קמנו בשבת בבוקר וירדנו ל״מועדון הספורט״, הסטודיו דאז של אמא שלי, שהיווה באותה תקופה מקום מרכזי לבילויי סוף השבוע שלי ושל חבריי ועמד לרשותנו כל זמן שרצינו.

באנו לסטודיו והכנו את המצלמה, התפאורה, המוסיקה, השלטים והיינו מוכנים לצאת לדרך עם אחת המתיחות הטובות שאי פעם השתתפתי בהן ביום המגניב וההו-כה כייפי הזה.

ג׳ני ואני התחלנו לעשות טלפונים לחבריי הכיתה:

״היי, מה קורה? תקשיבי, יש בסטודיו מלהקים של ערוץ הילדים, הם עושים פה אודישנים לערוץ, רוצה לבוא להשתתף?״

חלק לא האמינו כמובן, בעיקר החברים הקרובים שמכירים את השטויות שלנו. אבל היו דיי הרבה ילדים שהגיעו, והאמינו שבאמת אחי וחבר שלו הם במאים מטעם ערוץ הילדים שבאו לצוד כשרונות חדשים.

ה״במאים״ ביקשו מכל אחד שנכנס לחדר בו התקיים ה״אודישן״, לספר קצת על עצמו, לרקוד, לשיר וכו׳. הכל כמובן מתועד במצלמת הוידאו הפרטית שלנו. וכך אחד אחד נכנסו הילדים ועשו את כל מה שביקשו מהם ״אנשי הערוץ״.

כל ילד נכנס לבד, ובסוף האודישן המאולתר התבקש לקרוא שני שלטים מול המצלמה, האחד כביכול קשור לאודישן והשני מסגיר את המתיחה בזאת הלשון: ״עבדנו עליך, זהו תרגיל. היום האחד באפריל!״

הפרצופים של הנמתחים אחרי קריאת השלט היו שווים הכל. ביקשנו מכל אחד כמובן לא לספר לבאים אחריו על עניין המתיחה כדי לא להרוס את ההפתעה.

הקלטות של המתיחה כבר לא אצלי, אין לי מושג מה עלה בגורלן, אבל אני זוכרת את היום הזה כאחד מהדברים הכי מצחיקים וכיפיים שעשיתי באחד באפריל, בימים בהם ערוץ הילדים היה הערוץ הכי טוב בטלוויזיה, בימי בית הספר היסודי התמימים, בתקופת הילדות היפה.

מדי פעם ג׳ני ואני נזכרות ביום הזה ומצטערות שלא שמרנו על הקלטות יותר טוב… זה היה יכול להיות מאוד משעשע להראות את זה לאותם נמתחים, שבטח הרבה מהם נמצאים אצלי היום בפייסבוק…

ולסיום, הנה עוד מתיחה שנעשתה בסטודיו לפני הרבה שנים וזכורה לי היטב.

אמא שלי תמיד חיפשה איך למתוח את המתעמלות שלה. באחת הפעמים, בזמן השיעור שלה היה בחדר המקביל שיעור ג׳אז של המורה איבון. הן החליטו ביניהן שבשלב כלשהו אמא שלי תגיד שהיא לא מרגישה טוב ושהיא הולכת לבקש מאיבון להחליף אותה לכמה דקות. איבון נכנסה לשיעור ונתנה למתעמלות ההמומות תרגילים קשים, מהירים וקופצניים שהן ממש לא הצליחו לעשות. הלם נרשם באולם ואחרי שהבינו שעבדו עליהן, כולן התפוצצו מצחוק…

זהו, הייתי ממשיכה לכתוב עוד מתיחות מוצלחות אבל המונית לשדה התעופה ממתינה לי למטה, אני נוסעת לשמונה חודשים לעשות מדיטציה בטיבט.

אחד באפריל שמח!