הפרעות אישיות במסווה של שירים ישראליים

את חובת הנוכחות בלימודי התואר השני שלי כבר סיימתי בשנה שעברה. ובכל זאת, בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי נשארת במכללה בימי חמישי עד השעה חמש, לאחר שבוע עבודה מתיש, ומחכה בכיליון עיניים לשיעור פסיכופתולוגיה שמועבר ע”י ד”ר שלמה מנדלוביץ’, שמצליח בעזרת הסברים מעניינים, דוגמאות מהשטח ובעיקר הרבה חוש הומור, ללמד את הסטודנטים במכללה לחינוך גופני קצת על עולם הפסיכולוגיה המסתורי והחדש לנו, שהרי רוב לימודיהם של סטודנטים לחנ”ג עוסקים בעניינים של הגוף, וכאן פתאום מישהו בא ומדבר על הנפש.

מה שמיוחד בשיעור הזה, לפחות מבחינתי, הוא שבפעם הראשונה מזה 6 שנות לימודיי במכללה, אני לא מביאה דף ועט, אלא רק יושבת ומקשיבה. הרי את המבחן בסוף הקורס אני לא צריכה לעשות, כך שאם אשכח מושג כזה או אחר לא יקרה כלום. פתאום אני מגלה שבלי להתרכז בכתיבה נשאר לי הרבה זמן פנוי בשעה וחצי האלה כדי באמת להקשיב ולהבין על מה מדברים.

בשיעור האחרון הגענו לנושא הפרעות האישיות. אחרי שעברנו על כולן ואחרי שבכל הסבר של הפרעה מסויימת אפשר היה לראות הנהונים של הסכמה מצד כמה סטודנטים, כאילו אומרים “אוי… נראה לי שיש לי את זה”, הלכתי הביתה מסוקרנת וגם קצת מבולבלת – מדובר בחומר רב ולא קל לעיכול, יש כמה הפרעות מאוד דומות או כאלה שנראות דומות אך בעצם שונות לגמרי אחת מהשנייה. ביקשתי מאחד הסטודנטים שמקליט את השיעורים לקבל את הקובץ של אותו שיעור וישבתי בבית לשמוע שוב את כל ההרצאה. חיפשתי עוד קצת חומר באינטרנט, ושמתי לב שמדי פעם צצות לי בראש שורות משירים ישראליים שמזכירות כמה מההפרעות.

חשבתי לשמור את זה לעצמי, כי אני לא יודעת למי זה יעזור, וגם כי זה אולי ייראה קצת יומרני בשביל מישהי כמוני (שלמדה במשך 90 דקות בלבד על הפרעות אישיות) לנסות ולעשות משהו כזה, וגם כי אולי לא קלעתי בול בהתאמה בין השורה בשיר להפרעה, אבל בסוף החלטתי להניח את זה כאן, כי מעבר להכל, בין אם זה נכון או לא ובין אם זה יעזור למישהו או לא, זה בעיקר יכול להיות מאוד משעשע להראות כאן על דפי הבלוג את הדברים הבאים.

אז הנה, קבלו אותן – 11 הפרעות האישיות כפי ש”מתחבאות” ב-11 שירים ישראליים:

הפרעת אישיות פרנואידלית ו”קרב איגרוף” של אפרת גוש

קודם כל, הגני על הגוף

שאיש מבחוץ לא ייכנס בך.

ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף

זה המקום הראשון, רואים מה קורה לך

עטפי היטב כל פצע חשוף

שם הוא מנסה לפגוע

 

הפרעה זו ו-2 ההפרעות הבאות שייכות לקלסתר (אשכול) A – הפרעות מוזרות או אקצנטריות. הפרנואידלית מאופיינת בגישה חשדנית, מאשימה אחרים וביקורתית כלפי בני אדם. אלו הסובלים ממנה מתקשים עם מסגרות, הם אנשים זהירים שמסתובבים בידיעה שהעולם מסוכן (שימו לב, יש להבדיל בין פרנואידים שאצלם יש מחשבות שווא על רדיפה לבין בעלי ההפרעה הפרנואידלית שמראים חשדנות וחוסר אמון כלפי העולם).

כפי שרואים בשיר של גוש, יש כמה שורות שמזכירות את המאפיינים. שאר השיר מדבר על כמה שאסור לדפוק חשבון ולהיות כנוע ולהתבייש. שיר יפהפה, והקליפ בכלל אדיר:

הפרעת אישיות סכיזואידית בחדר של ארקדי דוכין

יש לי חדר משלי

ובו אני נח

כמה כל זה ימשך

כמה שמוכרח.

בינתיים זה שבוע

או כבר כמה ימים

אם תשאל אותי מדוע

זה עמוק בפנים.

הסכיזואידים לא מרגישים צורך בקשרים אישיים. הם חיים בתוך העולם שלהם, מרוחקים, קרים, לא יוצרים קשר, מבודדים. במסיבות לא תיראו אותם, כי הם פשוט לא יגיעו. בעבודה הם כנראה יהיו שקועים במחשב רוב היום, אם הם בכלל יצאו לעבוד במשרד ולא יבחרו בעבודה מהבית בה לא יהיו צריכים לצאת ולראות עולם.

בשורות שבחרתי מהשיר מוזכר עניין הזמן – “שבוע או כבר כמה ימים”, בעוד שכשמדובר על הפרעת אישיות, לא מדובר על זמן קצר או משהו חולף, אלא על הפרעה מתמשכת וקבועה. בקיצור, לא היה קל למצוא להפרעה הזאת שיר, זה הכי קרוב שהגעתי.

כשניקו תתחיל לדבר על הפרעת אישיות סכיזוטיפלית

איש קטן בעיר של עוד

שקל לשכב או לעמוד איתה

כמו פרוצה בשוק סואן

כמו זייפן שמנגן דרכה…

 

…צל כבד ירח מתאבד

עד שלא נלמד למצוא את סוף המעגל

לא נוכל לאהוב את האמת

כוכב כבוי ירח מת

השתיקה סטירה בלחי הסדוקה

כמה שאני מנסה להבין את השיר הזה, לא הולך לי. להקת ה-One Hit Wonder, “כשניקו תתחיל לדבר”, מצליחה ליצור כאן שיר שכל מה שחושבים עליו אחרי שמקשיבים למילים זה “רגע, מה?!” והנה לכם הסכיזוטיפליים – אנשים ביזאריים, מתלבשים מוזר, נראים מוזר, מראים מוזרות בתקשורת עם הסביבה, בעלי נטייה למחשבות מוזרות.

אני לא יודעת מה עבר בראש של כותב השיר, אבל אוף, כמה שהוא יפה…

 הפרעת אישיות היסטריונית – אל תאמיני

וזה לא אמיתי אז אל תאמיני

זו לא את זו מישהי אחרת

תחייכי חזרה ותתני נשיקה

איך יפה לך כשאת מאופרת

וזה לא חשוב, אז אל תחשבי

שחשוך כאן ורק את זוהרת

זה שברי זכוכיות ומתכת זולה

לענוד לצוואר על שרשרת

איה כורם מתארת פה את אותה אשה מוחצנת, מוגזמת, המיניות שלה פורצת, הכל נוזל ממנה החוצה, היא עומדת ומופיעה על הבמה עם האיפור, המתכת הזולה, אבל עמוק בפנים היא פגיעה לעלבונות, היא לא באמת מרגישה, בפנים אין כלום. אותה אשה יכולה להגיד ולהצהיר על כמה שנגע לה, שאכפת לה, אבל מבחוץ רואים זיוף אחד גדול. הפרעת אישיות היסטריונית ו-3 ההפרעות הבאות שייכות לקלסתר B – הפרעות דרמטיות, אמוציונאליות או בלתי יציבות.

אדוני, אתה נרקיסיסט

אדוני יספר לי מה שהוא יודע

אדוני יסדר לי את המחשבה

כי גם אם כבר אין לי כוח

אדוני ישפץ לי את ההרגשה

 

אדוני ימכור לי מקרר

אדוני ישכנע בטירוף …

 

…כי אתה לא רואה אף אחד ממטר

אתה מי שאתה וזה בסדר…

 

…אדוני רוצה להיות ראש הממשלה

אדוני יודע לספק אישה

אם אדוני חושב שהוא יותר חכם

אדוני לובש מדים וקדימה לצבא

שחצנות, ראוותנות, התרכזות בעצמי, צורך בתהילה, ביטול האחר, חוסר התחשבות ותחושת כוח – אלה הם רק חלק מהמאפיינים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית. ומצד שני, לצד כל אלה – האנשים האלה מאוד פגיעים, כמו שרואים בשורה הזאת:

“אדוני מפחד שהוא קטן מדי

אדוני מנסה להראות חשוב

אדוני בורח למקום אחר

אדוני לא מבין איך כל זה לא עוזר”

אל תדאג מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית

אל תדאג אני חושבת עליך

אבל שוכבת עם כולם…

 

…אל תדאג אני חולמת עליך

ומתעוררת עם כולם…

 

…אל תדאג אין לי אחר במקומך

היא שיקרה…

האנטי סוציאליים הם שובי לב, מתאהבים בהם אבל יודעים שהם מסוכנים. הם נמצאים כל הזמן על הסף והם לא מהססים לפגוע בעצמם או בסובבים אותם. הם אימפולסיביים עם נטייה לקרימיניאליות ונטולי תחושות חרטה. והנה, כמו שאביב גפן מראה לנו – היא חושבת עליך, חולמת עליך, אתה היחיד שלה – אבל היא משקרת.

 

 מה איתם, הגבוליים?

מה איתי, מה איתי, מה איתי

לא מסתדר עם עצמי

מה איתי, מה איתי, מה איתי

איפה שכחתי את שמי

לא יודעת למה

לא יודעת איך, איך ומה

רק רוצה לברוח,

מה זה קרה לי

טוב לי או רע לי,

תגיד לי…

הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מרגישים שהם לא שייכים לשום מקום. אין להם מושג מה הם ומי הם בעולם, והם יראו חוסר יציבות, לא יחזיקו מעמד בשום מסגרת לאורך זמן, ינטו לאימפולסיביות ויהיו לא צפויים. אנשים לרוב לא רוצים להתעסק איתם.

השיר “מה איתי” נותן אולי להבין את ההרגשה של אותם גבוליים, שלא יודעים מה קורה להם, מי הם, מה הם ואיפה הם.

איך זה מרגיש להימנע?

איך זה מרגיש,

להיות תמיד בצד

אף פעם לא באמצע

אף פעם לא קרוב מספיק

לא לקחת חלק.

הפרעת אישיות הימנעותית פותחת את קלסתר C המאגד בתוכו את המופנמים ביחד עם 2 ההפרעות הנוספות בהמשך. בדומה להפרעת אישיות סכיזואידית, גם בהמנעותית יש את עניין ההתבודדות והקושי ליצור קשרים חברתיים, רק שבשונה לגמרי מהסכיזואידים, הנמנעים לא רוצים להיות כאלה – הם פשוט לא יודעים איך – איך להשתלט על חוסר הביטחון, איך ליצור קשרים חברתיים, איך להתמודד עם תחושת הפגיעות, “רוצה רוצה ולא יוצא”. הם מפחדים מכשלונות ולעתים יימנעו מלנסות דברים מסויימים כי הם יודעים שגם ככה לא יילך להם. הם תמיד יהיו בצד באירועים חברתיים. הם ייפרחו רק כשיהיו בסביבת אנשים מוכרים, במקומות בהם הם יודעים שלא ישפטו או יבחנו אותם.

כנסיית השכל מצליחים בשיר שלהם להראות איך זה מרגיש להימנע:

שיר הסמרטוטים – הפרעת אישיות תלותית

כשאת בוגדת בו

הוא מבקש סליחה…

 

…את רק עושה לו קול שני

לשיר הסמרטוטים

התלותיים חיים כל הזמן תחת צל של מישהו. הם כנועים, מחפשים עזרה, לא יכולים להחליט לבד. או כמו שאביב גפן מתאר אותם – חסרי חוט שדרה, סמרטוטים.

הצריך הזה -OCPD

(Obsessive Compulsive Personality Disorder)

צריך להסתפר,

צריך להיזהר,

צריך לנוח בצהריים.

 

צריך לסדר את החדר,

צריך לעטוף את הספר,

צריך לשמוע בקול ההורים.

 

צריך להתרחץ,

צריך להתאמץ,

צריך להכין שיעורים.

הם רואי חשבון או רס”רים בצבא, הם הכי מסודרים, הכי מאורגנים, הכי ייקים – אבל מרוב סדר, הם לא רואים את התמונה השלמה, או כמו שיהונתן גפן כתב – “צריך וצריך, ומרוב שהצטרכתי – כבר שכחתי מה אני רוצה”.

Passive Agressive אצל ירמי קפלן

את שולפת מילים כמו סכינים

ונועצת אותם עמוק אצלי בבטן…

 

…כשאת מודדת

כמה אני נותן

תראי מה אני נותן

רק אז תחליטי

כמה תתני לי חזרה

ירמי קפלן מתאר כאן את האישיות הפאסיבית אגרסיבית, את אותה “פולנייה” מרוגזת, עצבנית, אגרסיבית – שלא תראה לך מה היא מרגישה, אבל תכניס לך מתחת לחגורה בהזדמנות הראשונה שתוכל. ואין כמו המילים הבאות מהשיר – “מה את זוממת לסחוט, קחי מה שתרצי, אני בז למשחק ונכנע לדמעות” כדי להסביר לה מה הוא חושב עליה – “יא מעצבנת!”

 

נו, מצאתם את עצמכם באחת ההגדרות?