קבלת החלטות.

לא מהתכונות החזקות שלי. זה מצחיק, כי בדיוק השבוע סיימתי קורס רביעי בנושא. אז נכון, זה לא קורס שמלמד איך להחליט, אלא רק מראה איך אנשים בוחרים והאם הם רציונליים או לא… אבל בכל זאת, לסיים ארבעה קורסים כאלה ועדיין להתקשות בקבלת החלטות- משהו כאן לכאורה נראה לא תקין.

או שלא?

מי בכלל החליט שלהיות ״החלטי״ זה טוב? שצריך לדעת מה אנחנו רוצים לעשות בחיים? שחייבים לבחור כיוון?

אז אני בוחרת לא להחליט. אני רוצה להישאר על הגדר, לראות את כל האופציות פרושות בפניי ולדעת שתמיד אפשר להתחרט ולשנות כיוון.

כשהייתי קטנה, רציתי להיות כמו אמא שלי, שיהיה לי סטודיו עם חוגים. וגם, רציתי להיות כמו אבא שלי, ללמד בוינגייט. וכשגדלתי והתחלתי לרקוד, רציתי להיות כוריאוגרפית. ואז, התחלתי לערוך סרטים במחשב ורציתי לעבוד גם בזה. אחרי הצבא, הלכתי לקורס גרפיקה ובניית אתרים וחשבתי שהנה, זה מה שאני הולכת לעשות בחיים. היה נחמד, למדתי המון, ובעיקר חשבתי איך אני יכולה לשלב את הכל: יהיה לי סטודיו לריקוד ואוכל בעצמי לעצב את הלוגו והפלאיירים, ובהופעות סוף שנה אוכל לערוך את הסרט של המופע… וואו כמה בעלי מקצוע אני אחסוך לעצמי!

שנה אחרי לימודי הגרפיקה, התחלתי ללמוד בוינגייט לתואר ראשון בחינוך גופני. זה לא היה ממש מתוך בחירה סופית ורצון להיות מורה לספורט… אני זוכרת את השיחה שניהלתי עם אמא שלי לפני ההרשמה, היא אמרה ״נסי שנה אחת, מקסימום תפסיקי ולא קרה כלום״. בזמן ההוא עבדתי בכלל באיסתא ובאשת טורס כ…סוכנת נסיעות.

ארבע שנים אחר כך אני מקבלת את התואר לידיים, ובין לבין גם מוצאת משרה בוינגייט, שם אני מתעסקת בעיקר במה שלמדתי בקורס הגרפיקה שעשיתי לפני התואר…

והנה תואר ראשון מאחוריי, ושוב צריך לקבל החלטות: תואר שני בקולנוע, תקשורת, שיווק או מנהל עסקים עלו על הפרק. גם קורס מקצועי בעריכת וידאו או לימודי טלוויזיה הגיחו לראש לכמה ימים, והתלוו לזה בדיקות של תארים בחו״ל ואפשרויות הקבלה לשם.

אז לקחתי פסק זמן מהחלטות למשך שנתיים והמשכתי לעבוד… בין לבין עשיתי עוד קורס, הפעם בתקשורת ספורט, והנה נפתח עוד כיוון לחשוב עליו, הצילו…

שנה אחרי שהתחלתי את התואר השני בוינגייט (כי אני כבר עובדת שם, וזה נוח, והאמת? יש כמה קורסים מעניינים!) היו שוב תהפוכות… נסיעה קצרה לברלין כמעט גרמה לי לעזוב את הכל, להתחיל קורס גרמנית ולנסוע לעבוד בגרמניה בתור מדריכת טיולים.

ועכשיו, שנייה לפני הסמסטר האחרון של התואר,… אני יושבת וחושבת מה קורה לי בראש, ולמה זה כל כך מסתבך אצלי תמיד. וכשאני חושבת על זה עוד קצת, פתאום אני אומרת לעצמי… אולי זה לא נורא? אז מה אם אני לא מצליחה להחליט, אולי אני בכלל לא רוצה? חוסר ההחלטיות הזה הוביל אותי עד היום לתואר ראשון בחינוך גופני עם תעודות הסמכה שתמיד יכולות לספק לי עבודה בעתיד. בנוסף, יש לי תעודה מקצועית שבזכותה יש לי היום עבודה טובה, ואוטוטו יש גם תואר שני שיכול להוביל למחקר וללימודים בחו״ל עליהם אני גם חולמת מדי פעם (בין חוסר החלטיות אחד לשני). מה רע? אני ״לא מחליטה״ כל כך טוב, שיצאו מזה רק דברים טובים עד עכשיו.

אז אחרי ארבעה קורסים של קבלת החלטות, אני יכולה להגיד בוודאות שלא, אני עדיין לא יודעת להחליט באופן רציונלי, אבל לפחות למדתי מכל השיעורים האלה… שזה נורמלי לגמרי!

ולסיום – הנה מילים משיר של אמן גאון, טים מינצ’ין, שמתאר בצורה הרבה יותר טובה ממני את העניין של “להישאר על הגדר”:

The more you know

The harder you will find it

To make up your mind

It doesn’t really matter if you find you can’t see which grass is greener

Chances are it’s neither

And either way it’s easier

To see the difference

When you’re sitting on The Fence!

 

והנה כל השיר (מתחיל בדקה 01:58 אבל מומלץ לשמוע גם את הפתיחה):